פקח יקר / אורי רומנו

בכמה הזדמנויות שונות המדינה גונבת מאיתנו כסף?

לפני כשנה קראתי ידיעה על תושב תל אביב אשר החנה את רכבו כחוק באזור כחול-לבן. באמצע היום שם לב שעל שמשת מכוניתו מחכה לו דו”ח על חנייה באדום-לבן. בהתחלה לא הבין את אשר התרחש, עד ששם לב, כי בתחילת הרחוב עובדי עירייה צובעים את שולי הכביש ומשנים את היתר החניה לאדום-לבן. אני אחזור על זה לרגע מכיוון שזה באמת בלתי נתפס. בעל הרכב קיבל דו”ח על סמך עבירה עתידית שהוא יבצע שלא בשליטתו. כמובן שבהיותו תושב תל אביב למוד חוויות אבסורדיות שכאלה, הוא שלף את מצלמתו, תיעד את האירוע ושלח את הכל במקביל לעירייה ולאתר Ynet. הדו”ח לבסוף בוטל, כפי שניתן לתאר, אך נשארת השאלה: בכמה הזדמנויות שונות המדינה גונבת מאיתנו כסף?
אני לא מתכוון לתעריפים יקרים או ניהול כושל, אלא עובדי ציבור, אזרחים מן השורה המנצלים את כולנו מאיזו סיבה לא ברורה. אותו פקח אשר רשם את הדו”ח לא יקבל אישית את עלות הקנס ואני יכול לנחש שלא חשובים לו עד כדי כך רווחיה של עיריית תל אביב. הסיבה ההגיונית היחידה העולה לי לראש היא כי הוא מתוגמל על פי מספר דו”חות. גם במקרה כזה אין לי ספק שאם היה רוצה, היה מוצא אינספור בעלי האמרים אשר חונים לגמרי על המדרכה וראויים יותר לקנס מאותו נהג שחנה בכחול-לבן מתחת לבית.
אז האם מדובר פשוט בזלזול או אפילו ברשעות אמיתית של אותו פקח כלפי תושבי העיר? איך אחרת ניתן להסביר ענישה של אדם שבוודאות לא עבר על שום חוק, ולו המוניציפאלי המטופש ביותר.
אני חושב שעדיף לא להרחיב בדוגמאות אחרות של ניצול לרעה של סמכות (מי ישמע.. פקח) ולהשאיר מקום לדמיון שלכם.