כרונולוגיה / יעל ארליך

28.08.86- גלעד שליט נולד בנהריה.
01.09.92- הוא מתחיל ללמוד בבי"ס היסודי "מעונה".
01.09.98- ואז עובר לחטיבת הביניים בכפר ורדים.
09.01. 01- את לימודי התיכון הוא עושה בתיכון האזורי "מנור-כברי".
01.07.04- ומסיים אותו בהצטיינות יתרה במגמת מדעים.
07.2005- גלעד מתגייס לחיל השיריון.
25.06.06- שנה אחר כך הוא נחטף במהלך פעילות מבצעית ברצועת עזה
26.06.06- גדודי עז-א-דין אל קאסם, הזרוע הצבאית של החמאס, לוקחים אחריות על החטיפה ודורשים לשחרר את כל העצירים הביטחוניים מתחת לגיל 18 בתמורה למידע על מצבו של שליט.
28-29.09.06- צה"ל עוצר עשרות מראשי החמאס כולל 20 חברים בפרלמנט ו 8 שרים בממשלה הפלסטינאית בינהם מחמוד אבו טיר ועבד א-ראזק.
01.07.06- חוטפיו של שליט דורשים לשחרר 1000 אסירים נוספים בתמורה למידע עבורו.
03.07.06- עז-א-דין אל קאסם מציבים אולטימטום לפיו נדרשים שיחרורם של 1000 האסירים בנוסף לכל האסירים מתחת לגיל 18 עד ה 04.07.06 בשעה שש בבוקר אך לא צוין מה יקרה במידה וממשלת ישראל לא תציית.
04.07.06- ממשלת ישראל בוחרת להתעלם מהאולטימטום. כתוצאה, מתקבלת ידיעה לפיה לא תועבר עוד אינפורמציה על מצבו של שליט.
25.07.06-הקלטה של שליט משוחררת לכלי התקשורת ובה הוא מקריא טקסט שככל הנראה נכתב על ידי חוטפיו: " זה ברור שיש להיענות לדרישותיהן כדי שאני אשתחרר, במיוחד משום שהייתי חייל צה"ל במשימה צבאית ולא סוחר סמים..."יש לי אמון בממשלת ישראל שתתעניין בי יותר..."
12.09.06- בית הדין הצבאי מורה על שיחרורם של 18 בכירי חמאס אך לאחר עירעורה של המדינה ההוראה נידחית על הסף
26.11.06- הוחלט על הפסקת אש בין ראש הממשלה אולמרט וראש הראשות הפלסטינאית אבו מאזן. כתוצאה מכך, אולמרט נכנס למשא ומתן על שחרור שליט בעזרת אבו מאזן והמיצרים.
16.07.07- עצרת תמיכה לשיחרורו של שליט מתקיימת בניו יורק.
26.07.07- עצרת תמיכה לשיחרורו של שליט מתקיימת בסידני.
28.08.07- יום הולדת שני בשבי.
08.09.07- רשתות השידור הפלסטינאיות טוענות כי מסתערבים של צה"ל חטפו את אבו חלאד, מבכירי הכוח המבצעי של החמא"ס. ישראל לא אישרה ולא הכחישה.
09.06.08- הוריו של שליט מקבלים מכתב מבנם, בכתב ידו.
19.06.08- נחתם הסכם רגיעה בין החמאס לישראל, תוך דיון בסוגיית שיחרורו של שליט, אך בסופו של דבר ההסכם נחתם ללא הגעה להבנה מהותית בנושא. אביו של גלעד ערער בבג"ץ על החתימה על ההסכם אך עירעורו נדחה.
14.09.08- מתאריך זה והלאה מתקיימות משמרות מחאה המפגינות מול בית ראש הממשלה בירושלים.
31.10.08- אירוע הזדהות ושירה בתאטרון צוותא בהשתתפות דן תורן, אהובה עוזרי, סי ונחום היימן, יהודה עדר ועוד. הכניסה חופשית.
03.11.08- 1200 בוגרי תנועות נוער מכל העולם מגיעים ארצה בכדי להשתתף במרוץ אופניים אשר במסגרתו יופרחו בלונים לשמיים עם הסיסמא "גילעד עדיין חי" עליהם.
06.11.08- עצרת לשיחרורו של שליט מתקיימת בקיבוץ מרחביה אשר בעמק יזראל.
06.11.08- עצרת לשיחרורו של שליט מתקיימת בהשתתפות בני נוער מתיכון מקיף ח' בבאר שבע.
07.11.08- משמרות מחאה נפרשות בצמתים ברחבי הארץ.
09.11.08-תנועת האישה הדתית הלאומית "אמונה" עורכת אירוע לכבוד החזרתו של שליט הביתה בהשתתפות הרב הראשי לישראל.
16.11.08- ריצת הזדהות עם שליט בבת-ים.
22.11.08-מסע אופניים אשר התחיל ממתחם "ביג" ברגבה והסתיים סמוך לראש הניקרה בעצרת הקוראת להחזיר את שליט הביתה.

מאה ארבעים מילה / ליעד וינקלר

-יש את הילד הזה בגן שתמיד לוקחים לו את הדובי, הוא מגיע לגן בסבבה שלו אוכל ארוחת בוקר, ואז בחצר, כשכולם משחקים, את כל מה שהוא משחק איתו, בא תמיד אותו ילד ולוקח אותו בכח.

כשהוא מתגלץ' במגלשה, הילד השני דחף אותו בסולם ועקף אותו, כשלקח דובי או טרקטור, הילד השני חטף לו אותו, כשהתנדנד בנדנדה, השני הפיל אותו והתנדנד.
בהתחלה הראשון היה בוכה וכואב על האובדנים אבל ככל שהתבגר הבין שיש עוד הרבה צעצועים בחצר וכולם יכולים לעניין אותו
מדי פעם הגננת או העוזרת היתה מתערבת ומענישה את הילד השני, לוקחת לו את הקינוח, או לא נותנת לו לשחק בחצר עם כולם.
כמה שזה מוזר, העונשים האלה רק מתסיסים את הילד השני להיטפל יותר לראשון ולהמשיך להציק לו.

לפעמים אני שואל את עצמי איזה ילד אנחנו? כחברה, כמדינה, איזה ילד היינו רוצים להיות? או אפילו כאיזה ילד העולם תופס אותנו?

נאמר כבר הכל / ג'אנפרנקו אזארוצ'יני

למסע הזה יצאנו לפני כמה שבועות, במטרה לחפור באחד הנושאים השחוקים ביותר בדיון הציבורי בשלש שנים האחרונות, השבי של החייל גלעד שליט. רבים מאיתנו התמקדו בשחיקה של הדיון ורבים אחרים רק ליבו אותו. ואחרי כל הטענות על הפלקטיזציה, ההפגנות הסיזיפיות, השלטים ומשמרות המחאה, רובנו פשוט בכה איתו ועם משפחתו בהזדהות כואבת ודומה שבהגיענו לסגור את הגליון החמישי של עיתון בלוג, נאמר כבר הכל. 880 יום בשבי והסטופר ממשיך לרוץ. כולנו רוצים לעצור אותו אבל ידינו קצרה מלהושיע. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לגייס את הכישורים הוורבליים, להתניע את אלה הויזואליים, להשקיע ימים כלילות בגיוס כספים, צילומים, יצירת איורים וגיבוש רעיונות הפצה, לעדכן את הבלוג ולכתוב תגובות. שבוע מנקודת הסוף, כולנו לקחנו חלק בנושא שעבר לרובנו ליד, נגע בכמעט או לא הזיז ריס סורר מהמקום. בלי שנרצה או נכוון לשם, בחודש האחרון כולנו היינו בשבי. את תפקידם של גדודי עזאדין אל קסאם לקח על עצמו העורך הראשי, את סגניו הצייתנים איישו עבדכם הנאמן ושותפתו לפשע. רוחו של גלעד פיעפעה מכל שאר חברי המערכת, גם אצל השובים, ואני מוצא את עצמי חושב על הרגע אחרי שכל זה ייגמר. רצה שמועה שביום ה-888 גלעד ישוחרר, וכל המאמצים שלנו ייראו כמו בדיחה אחת גדולה של כאלה שעשו מעט מדי, מאוחר מדי. אבל שמועות לחוד ומציאות לחוד, ולמרות שהמספר העגול הזה נשמע קסום, רוב הסיכויים שגם את היום ה-889, יבלה שליט בחברת כולאיו המסורים במרתף עלום ברחוב לא ידוע בעזה. העיתון ייצא ויופץ ואנחנו נעבור לנושא הבא. השם ‘גלעד שליט’ יעביר ברובנו חלחלה של “לא עוד!” ו”כמה נורא זה היה”, אבל בסתר ליבנו, כל זיפזופ מקרי בו יבקע אותו שם מהמרקע יגרום לנו לעצור לרגע ולנסות להקשיב. כל שלט שנראה יטמון בחובו חיוך קטנטן, כמעט בלתי נראה ואחר כך יתפוגג. אנחנו סיימנו עם גלעד שליט, נחשוב לעצמנו, אבל גלעד שליט לא סיים איתנו. הכאב שלו ימשיך איתנו לאן שלא נלך. ואם יום אחד הוא יחזור, החיבור שנרגיש לשמחה שתציף אותנו, גם את הציניים ביותר מתוכנו, יהיה מושלם. כי חפרנו, כי עשינו, כי הזדהינו, כי לקחנו חודש וחצי מהחיים כדי לקחת צעד אחורה, להסתכל על כל התמונה ולהשקיע את האנרגיות שלנו כדי לתרום את חלקינו במאבק.

שבויים בקונספט-יעל ארליך / צילום-מיכל אור-עד

די! נמאסתם. תסלחו לי כולכם, או לפחות מי מכם שמתיימרים לכתוב על החוויות שעובר גלעד שליט בשבי. על המחשבות שלו, המשפחה שלו. אין לי בעיה עם העיסוק בנושא באופן כללי, אבל לעזאזל, מאיפה היוהרה לכתוב מחשבות של חייל שבוי, של משפחה שבויה?מי מאיתנו לא מרגיש שבוי לפעמים? שבוי במחשבותיו, ד' אמותיו? שבוי בעולם היצירה הפכפך שאנו בתור מעצבים חיים בתוכו? נו, אתם יודעים, ההרגשה הזאת, שדוחקים אתכם לפינה, שאין לאן לברוח, שהלחץ הולך וגובר. יש אנשים שמעבירים חיים שלמים בתחושה של שבי, מחנק ואובדן חושים. יש כאלה שלא מוצאים את הדרך שלהם החוצה. יש שמתרגלים נשימות עמוקות, מחסלים ג'וינטים, עושים יוגה. אבל איך באמת אפשר להשוות? איך אפשר אפילו להתחיל ולדמיין את הסיטואציה?אז די, תרדו מהעץ. אם אתם רוצים לדבר על הפחד שלכם, המחשבות שלכם על שבי, אדרבא. אבל למה להשליך את החששות המעוצבות האלו על גלעד שליט? מה הוא עשה לכם רע? אל תשכחו שהעיתון הזה עוסק קודם כל בגלעד שליט ואחר כך בנו. העיתון אמור לתת במה לדעותינו וכל מי שמפליג בדעותיו רחוק יותר, הרי זה משובח, אבל אל תשכחו שלא אנחנו חקוקים על דיגלו של עיתון זה, ופרוייקט הגמר היחידי שעומד בפני שליט הוא להישאר בחיים בחתיכה אחת ואולי גם לשמור על מה שנותר משפיותו.