תלמדו מעופר / אורי רומנו

כל אחד מוזמן לבצע כל פשע שהוא מעוניין, לרצות את עונשו, להשתחרר, ולהתמנות למחרת לכל תפקיד בו יחפוץ

ב-1977 נחשד שר הבינוי והשיכון אברהם עופר במעשי שחיתות בחברת "שיכון עובדים". עקב הלחץ הציבורי והמבוכה הרבה, החליט השר לנסוע לחוף תל ברוך, שם התאבד במכוניתו על ידי ירייה בראשו. 30 שנה אחרי, הואשם שר האוצר אברהם הירשזון בקבלת מזוודות מלאות בכסף אשר חלקו היה מיועד לעמותה העוסקת בהנצחת השואה. עקב הלחץ הציבורי והמבוכה הרבה עבר שר האוצר מתפקידו לשר ללא תיק. בלי תפקיד, אבל עם משכורת.
מבלי להישמע קלישאתי מדי, אי אפשר שלא לתהות מה השתנה בשלושת העשורים האחרונים ששינה את תגובתו של שליח הציבור הממוצע להאשמות שחיתות. מפאניקה והתאבדות לפרישה נוחה ומרופדת לווילה ברמת אביב ג', כולל משכורת והמתנה שקטה עד שכל ההאשמות יתמוססו לכדי ידיעה זניחה בעמוד האחרון של העיתון והחזרה לחיים הפוליטיים תיסלל מחדש. אומרים שכמות מקרי השחיתות, הדילים, הקומבינות והנפוטיזם לא השתנתה מקום המדינה, וככל הנראה זה גם נכון. מה שהשתנה הוא תגובת הציבור לאותם מקרים ותגובת הפוליטיקאים לתגובת הציבור. בכדי להיות באמת מוקע על ידי העיתונות והקהל, פוליטיקאי בימינו צריך להיות מואשם לפחות בגניבה פיזית של ארנק מניצולת שואה עיוורת או מואשם בחמישה ומעלה מקרי שחיתות במקביל. כל דבר פחות כבר לא ראוי להתייחסות תקשורתית. זה קטן עלינו.
גם ביבי וגם ברק נחקרו פעמים רבות במשטרה על חשדות כאלה ואחרים במהלך הקריירה הפוליטית שלהם. הם כמובן לא הורשעו בדבר וגם מכתבי האישום הם הצליחו להתחמק, אבל אף אחד לא יטען שאולי יש פגם במועמדים לראשות הממשלה שבילו יותר זמן במשרדי יאח"ה בבת-ים ממשרד ראש הממשלה בירושלים. לא יהיה מופרך לשער גם, שבשביל ישראלים רבים, הניקיון הציבורי, כביכול, שמשדרת ציפי לבני, אפילו מסמל איזושהי תמימות פוליטית. אם היא לא מושחתת אולי היא לא יודעת איך הדברים עובדים? האם אפשר לסמוך על מישהי כזו כראש ממשלה? על אריק שרון אפשר היה לסמוך. הוא היה מיומן בשחיתות. הוא מעולם לא עשה ולא ידע דבר. את כל חייו הכלכליים, מסתבר, ניהלו בניו. גם העובדה שהוא אינו יכול לשמש כשר ביטחון לא מנעה ממנו לשמש כראש ממשלה. ולו הוא היה מתעורר מחר ורץ בבחירות הכלליות, הוא היה זוכה לרוב הגדול ביותר בהיסטוריה. תשאלו כל מינה צמח.
כמובן שגם הרשעה בפלילים לא מונעת מאיש בישראל להתמודד על תפקיד ציבורי. כל אחד מוזמן לבצע כל פשע שהוא מעוניין, לרצות את עונשו, להשתחרר, ולהתמנות למחרת לכל תפקיד בו יחפוץ. חוץ ממקרים של עבירות שיש עמם קלון. אז צריך לחכות כמה שנים. ממש מדינת משטרה אנחנו. אבל כל זה לא משנה כי פוליטיקאים מושחתים תמיד ימצאו דרך להתמודד כל עוד אנחנו נמשיך להצביע בשבילם. רוב הישראלים יתלוננו כל השנה ובסופו של דבר יצביעו עבור מי שיבטיח לא לחלק את ירושלים. שלום חנוך אמר את זה הכי טוב: “הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם”. לא צריך לצאת להפגנות ענק, פשוט להפסיק להצביע לאנשים שאנחנו יודעים שהם מושחתים. והם יודעים שאנחנו יודעים.
אני לא מבקש מנבחרי הציבור שלנו לחתוך את הורידים כל פעם שמועלה נגדם איזה חשד (למרות שאני לא אעצור אותם). גם לא לשלול את זכות הבחירה לכל עבריין (כמו שנהוג בארה"ב). אני רק מציע לכל העסקנים המדושנים שבקושי נדחסים לכיסאות העור של מליאת הכנסת: אם נתפסתם, לכו. תערכו הרצאות, תייעצו לחברות ביטחון, תעשו לביתכם, אבל אל תמשיכו לחזור כל בחירות מחדש ולהיות האופציה היחידה שלנו.
עם כל שאר הח"כים שחשבו שזה קל יותר מלהיות נגד בצבא נתמודד אחר כך.