תאוות בצע / יעל ארליך

מרגע בו אתה עובר דרך שערי המשכן אתה תחת השפעתו של סם משכר שמטמטם לך את המוח כך שכל מעיינך הם תאוות בצע ופופליסטיות

בצעירותי, כשעוד הייתה לי אידיאולוגיה, עברה בראשי המחשבה ללכת לפוליטיקה, להשתכשך במיץ של הזבל. היום כשאני נזכרת בזה אני מתפלצת. הרי גם גדול חסידי אומות עולם, הצדיק שבצדיקים, לפחות כך מסתמן, לא יכול לשמור על ניקיון כפיו ולהצליח בפוליטיקה בו זמנית. מרגע בו אתה עובר דרך שערי המשכן אתה תחת השפעתו של סם משכר שמטמטם לך את המוח כך שכל מעיינך הם תאוות בצע ופופליסטיות. המחשבה שאצטרך לחלץ עצמי ממכנסי הג'ינס ולעבור לחליפה שחורה עם כריות בכתפיים ולהצטופף עם הזוהמה האנושית שמכונה כנסת ישראל מעוררת את רפלקס ההקאה שלי. זה בין כה לא ילך, הרי בשניה שאני אראה את כל החארות האלה אני מיד אתחיל לצעוק ולבעוט ולהוכיח אותם על דרכיהן השגויות, טיפשותם הקופחת וכרסם המשתפלת. סביר להניח שבאותו רגע ממש תסתיים כהונתי ואני אגרר החוצה על ידי אנשי הביטחון. אבל לא נורא, אני אשב בבית קדנציה אחת ואז גם ככה אתם תבחרו בי שוב.