רקוב מבפנים / יעל ארליך וחגי סויסה

ד היום אני לא מתקרב לכרמל מהבושה. על אנשים כמוני או שלא מסתכלים או שמסתכלים מוזר, כאילו אני פושע מטונף. בהתחלה אנשים היו אשכרה חוצים את הכביש שראו אותי בלילה אבל היום יש עוד הרבה כמוני והפכנו לאוויר. בגלל זה אני יוצא גם ביום ואם אני לא אוסף מספיק אז אני חוזר בלילה.

הסתובבנו שעות ולא נתקלנו באף אחד. אולי בגלל מזג האוויר הקפוא שנחת עלינו. גם איך מתחילים? "סליחה, אתה הומלס?" לא ממש נשמע הולם.
רדפנו אחרי כל מי שנעצר ליותר משניה בסמוך לפח זבל, כל מי שנראה ערירי ובודד אך זה לא הועיל. כעבור כמה שעות חשבנו לוותר ואז ראינו אותו, צועד על סלמה עם עגלה עמוסה בבקבוקים. עמדנו מהוססים ולא ידענו מה לעשות ובסוף אזרנו אומץ. ניגשנו אליו והצגנו את עצמנו. בהתחלה הוא נראה קצת מבולבל ונרתע מאיתנו אבל לבסוף הוא נפתח. לאט, לאט.
ס', בן 60 פחות או יותר, לא חי ברחוב אבל מבלה שם את רוב שעות היום. במבט ראשון הוא נראה תלוש, לא מחובר. עוד אחד מהמראות האלו שאנו מיומנים כל כך בלהתעלם מהם. בסוף הוא נפתח אלינו וסיפר לנו איך גורלו נגזר עליו.

איך הגעת למצב הזה?
המשפחה שלי אף פעם לא הייתה עשירה. אחרי שעלינו ארצה גרנו במעברות ברמת גן וכבר תוך כדי צבא התחלתי לעבוד בבסטה של ירקות בכרמל וכמה שאני נראה מסכן עכשיו הייתי סוס עבודה. סחבתי, הרמתי, עשיתי הכל. זה גם מה שדפק אותי בסוף. הייתי תותח ואז פתחתי חנות משלי. הייתי המ-ל-ך. גלגלתי ים כסף. תלכו לכרמל ותשאלו עלי. ישר יספרו לכם איזה אימפריה הייתה לי.
מה קרה אז?
מה קרה? החיים קרו! פרפרתי עבודה, התחתנתי, הבאתי ילדים אבל הם לא רצו לעבוד עם אבא בחנות. בסוף מרוב עבודה פרצתי דיסק ולא יכולתי להמשיך יותר. סגרתי את החנות ושברתי את הראש מה לעשות הלאה.
הכסף סנוור אותך?
בטח סנוור, אחרת לא הייתי גומר ככה, הייתי חוסך בצד, שלפחות יהיה לפנסיה אבל לא הצלחתי לחשוב קדימה. היום אני חי רק על קצבה של ביטוח לאומי שלא מספיקה לכלום ומשלים הכנסה מהבקבוקים. אני לא מצליח לפרנס את המשפחה. אישתי גם כן חולה מאוד.

בשלב הזה הוא השתתק, כאילו עמד לבכות אבל אחרי שניות ארוכות של שתיקה בהם ככל הנראה התלבט עד כמה להיפתח המשיך:

אה... שאני לא ברחוב, אני איתה בקופת חולים, גם כן נבלות. התרופות שהיא צריכה לא בסל
וגם ככה אין לנו כסף לשלם על אלה שכן.
אתה מאשים מישהו במצב שלך?
תראו, אני אדם צנוע ולא אוהב להטיח האשמות בכולם. יש לי הרבה טענות אבל הרבה מהן הן גם כלפי עצמי.

בטוח יש לך קצת טענות לממשלה שלנו?
אמרתי לכם, הרבה הבאתי על עצמי. כן, גם הממשלה שלנו זבל. אני מת לעבוד אבל אף מקום לא ייקח אותי בגילי, אישתי לא מתפקדת וחוץ מהגרושים של ביטוח לאומי אף אחד לא עוזר לנו.
היחידים זה אנשים פרטיים ועמותות שמארגנות חלוקת מזון בחגים וכאלה. אתם יודעים איזו בושה זו שאין לך כסף להאכיל את המשפחה שלך בראש השנה או בשביל לבנות סוכה בסוכות? אז אני יכול לשבת ולבכות שהממשלה ככה או אחרת אבל זה לא נותן לי כלום. לקח לי זמן להבין את זה. בהתחלה הייתי בדיכאון והאשמתי את כל העולם חוץ ממני; את אישתי, את הילדים שלא רצו לעבוד איתי. יותר טוב, שילכו ללמוד, לא כמו אבא שלהם.
כמה ילדים יש לך?
שני בנים וילדה אחת. היא הלב שלי.
מה הם עושים?
הגדול מפעיל מונית. דווקא מצליח לא רע והקטן לומד, טפו,טפו, טפו שרק ימשיך ככה.
והלב?
נשמה שלי, התחתנה עם בחור חמוד מהשכונה ויש להם חיים טובים וצנועים. כמו שצריך.
איך הגעת דווקא לבקבוקים?
אחרי הסגירה של החנות התחלתי להסתובב ולנסות למכור דברים קטנים; מצתים, פנסים וכאלה אבל זה לא תפס ואז שנכנס הקטע עם הפיקדון על הבקבוקים לפני 6-7 שנים עליתי על הגל אמר וצחק...גם כן גל, הוא רק יטביע אותי בסוף.
היה קשה להתחיל עם זה?
נו מה אתם עושים צחוק? אל תשחקו אותה אהבלים כאילו לכם זה יהיה מה זה נעים ללכת לחטט בפחי זבל. זו בושה נוראית, בייחוד לאדם שעבד כל החיים שלו. בהתחלה הסכמתי לצאת רק בלילה, להיות בצללים. שלא יזהו אותי. עד היום אני לא מתקרב לכרמל מהבושה. על אנשים כמוני או שלא מסתכלים או שמסתכלים מוזר, כאילו אני פושע מטונף. בהתחלה אנשים היו אשכרה חוצים את הכביש שראו אותי בלילה אבל היום יש עוד הרבה כמוני והפכנו לאוויר. בגלל זה אני יוצא גם ביום ואם אני לא אוסף מספיק אז אני חוזר בלילה. תלוי באישתי.
למה אתה לא מקבץ נדבות?
יש לי עדיין שתי ידיים ושתי רגליים וגם ראש בעזרת השם. אני לא רוצה להיות מסכן. מצחיק נכון? אבל יש לי עוד כבוד וכל עוד הוא שם לא אהיה קבצן.
מה דעתך על כך שחלק נכבד מהציבור חושב שעל הקבצנים ואוספי הבקבוקים למיניהם הם רמאים שבעצם מרוויחים ים כסף?
תראו, בכל תחום יש מושחתים ויש גם אנשים ישרים אבל שאתה מגיע לשפל כבר קשה לחשוב על זה. כמה כסף אתם כבר חושבים שאני עושה ביום? מיליונים? חה! אני עובד קשה בשמש, בקור. תאמינו לי שהייתי מעדיף להיות שכיר הכי זוטר שיש איפשהוא מאשר ככה אבל מי ייקח אותי במצבי?
כמה כסף אתה עושה ביום?
גרושים. יום טוב עלאק זה יום שאני מגרד בו את ה 150 שקל אבל בדרך כלל זה עד 100 או פחות.
אתה חושב שצריך להגביר את המודעות של הציבור לאנשים במצבך? שלא יזרקו בקבוקים?
נו בטח, בשביל זה אתם מראיינים אותי לא? אחרת מה זה שווה? יש הרבה נשמות טובות כמו אלה שמחלקים מזון בערבים ובחגים אבל זה לא מספיק. הבקבוקים האלה, כמה שלכם הם לא חשובים, בשבילי הם עוד תרופה לאישתי והם עולם ומלואו.

ניסנו לשכנע אותו להצטלם אבל הוא סרב בתוקף. " כבוד זה כבוד" הוא אמר " ואי אפשר לקנות אותו".