הימים שבהם כל קיץ היינו יושבים מול הטלוויזיה וממחזרים את אותן סדרות שוב ושוב. הימים בהם היה רק ערוץ אחד, לא הייתה לו אלטרנטיבה, או לפחות לא ידעו שיש אופציה לעוד. טעם של ילדות, לחם עם שוקולד, חום היסטרי מול מאוורר לא מועיל, ופרק שמדקלמים בעל פה. נילס מתכווץ, מרקו רץ בקווים שאמורים לדמות גשם. ישראליות ממוחזרת במיטבה.
בעידן שיש שמונים אלף ערוצים, נדמה כי לא השתנה פה כלום. באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, כולם בוחרים לצפות שוב באותו ערוץ. קרב הענקים, זה מול זה.
מדינה של שידורים חוזרים.
איך ת’רדז עקפה את טוויטר ולמה זה לא משנה
-
אני נכנס ל-Threads.com אינקוגניטו, בלי שם וסיסמה. הפוסט הראשון שמוצג לי
פורסם לפני 6 שעות ומנציח את יום הולדתה של אווה ג’סיי, האפרו-אמריקאית
הראשונה שזכתה ...
2 months ago
No comments:
Post a Comment