חשפניות / אורי רומנו

הוא החליט שאת הכסף שהוא היה משלם בשביל טלוויזיה ל”תאגידים גדולים” כביכול, הוא מעדיף לתת לחשפניות מסכנות ש”עובדות מאוד קשה ולא עושות הרבה כסף”.

יש לי חבר שמזמין חשפניות. הוא אומר שזה עדיף על VOD. זה לא איזה פטיש או משהו, הוא פשוט החליט לעשות ניסוי. התיאוריה שלו היא שגם ככה הרוב הגדול של מה שאנחנו רואים זה בשביל כוסיות, אז למה לא להחליף את זה במנה מרוכזת ומציאותית יותר?
ההסבר הקבוע שלו הוא “כמה פעמים אתה רואה איזו סדרה והדבר היחיד שעובר לך בראש זה ‘וואי מה הייתי עושה לה עכשיו אם היא הייתה פה? הא?, אז אצלי היא פה, בלי כל העלילה הדבילית שמסביב”.
כששמעתי את זה פעם ראשונה אני מודה שהיה נראה לי כאילו יש בזה איזשהו הגיון. אבל בכל זאת, “ויתרת על כל סוג אחר של בידור?” שאלתי. “ברור שלא”, הוא ענה. “אם אני שומע על איזה סרט טוב, או סדרה מעניינת, אז אני מוריד מהאינטרנט ורואה. הרעיון הוא שאני אף פעם לא נתקע מול הטלוויזיה וסתם רואה מה שיש”. הוא החליט שאת הכסף שהוא היה משלם בשביל טלוויזיה ל”תאגידים גדולים” כביכול, הוא מעדיף לתת לחשפניות מסכנות ש”עובדות מאוד קשה ולא עושות הרבה כסף”. עם הזמן הוא היה מתחיל גם להציע להם לשתות ולעשן וממש התיידד עם חלקן.
מהר מאוד הטענה שלו לגבי מי ראוי יותר לכספו התרחבה לתחומים אחרים. על כל דו”ח שהוא קיבל והחליט שלא מגיע לו הוא הזמין חשפנית (בהתאם לגובה הדו”ח). כשבעבודה אספו כסף ליום כיף הוא אמר שהוא לא יכול להגיע. כשהוא הוזמן לחתונה של הבן של השכנה היה לו “לחץ בעבודה”. מידי יום הוא היה מוצא משהו שהוא לא מוכן לשלם עליו יותר, ובדרך כלל הכסף שפתאום נשאר לו בעקבות אותו קיצוץ היה מוצא את דרכו במהרה לאיזו “סטודנטית” מחבר העמים שרק משלימה הכנסה. פעם אחרונה שראיתי אותו היתה לפני 4 חודשים. הוא התעצבן שחצי ליטר בירה זה כבר כמעט 30 שקל.
אני לא שופט אותו, באמת. אני אפילו מאוד יכול להבין אותו. בגלל זה כל יום לפחות אני מזמין משהו ב-VOD. אני חייב להרגיש שזה שווה את המחיר.