שחיתות זה יופי / דור ברק

מרוב המבוכה מכך שכל קסאם כמעט נופל בשטח פתוח המצאנו לנו את נפגעי החרדה

יופי הוא תכונה של אובייקט שבשל תצורתו וארגונו גורם לאדם לחוויה של נעימות ומשיכה. על פי רוב, היופי מוגדר כמאפיין מבנה שיש בו איזון, סימטריה, פרופורציה והרמוניה בין מרכיביו השונים. ואכן, איך אפשר שלא להסתכל על דמותה של החברה הישראלית כאובייקט שמרגיש נעים ומושך? יש לנו צבא חזק, צבא שמגן על תושבי שדרות מפני קסאמים אבל ממשלה שלא מגנה עליהם מפני אבטלה, וזה וואחאד איזון. אם תשאל כל תושב שם מה הבעיה הכי קשה אצלו הוא לא יגיד קסאמים, הוא יגיד שאין לו כסף לאכול, ואין פרנסה. לזה קשה לדאוג, אבל אפשר לדאוג לכך שארבעה מיליארד שקלים שאפשר היה להשקיע באיזור בחינוך ותעסוקה יועברו למטרה אחרת: שיטוח עזה. בוא נראה להם מי אנחנו וכמה שאנחנו דואגים לתושבים שלנו. בוא ניצור עוד משפחות שסועות ברצועה המקוללת הזאת ונגדל עוד דור של שאהידים, אבל בוא נעשה אותו זועם יותר. כזה שיתפוצץ לנו בפרצוף בזמן הקרוב כי אין לו יותר מה להפסיד, ולא שהיה לו קודם. אז כשמסתכלים על זה ככה זה מרגיש נורא מאוזן, סימטרי כמעט. מרוב המבוכה מכך שכל קסאם כמעט נופל בשטח פתוח המצאנו לנו את נפגעי החרדה. 1200 הרוגים ואלפים רבים של פצועים בצד שלהם לעומת 20 הרוגים ואלף פצועים אצלנו, כמעט סימטרי לא? אתם לא מרגישים את היופי? גם לא ש-999 מתוך האלף האלה בעצם כולה נכנסו לפאניקה? ממתי מישהו סופר היסטריה ומגדיר אותה כפציעה שוות ערך לפציעות פיזיות, מוחשיות בצד בשני? לא מריח לכם כמו פרופגנדה עלובה בשקל תשעים שמריצים עלינו כדי שלא נרגיש לא נעים? חשבתם כמה נפגעי חרדה יש אצל הפלסטינים? כמה מיליונים שם חיים בגיהנום מתמשך שהפך עכשיו לארמגדון מוחלט? חס וחלילה. אצלהם אין ערך לחיי אדם הרי, הם משתמשים בילדים כמגן אנושי, אין להם רגשות, הם רוצים להרוג אותנו, לגרש אותנו מפה. לגרש כמו שאנחנו גירשנו אותם. אלימות מתחילה מבחוץ, עוברת פנימה ויוצאת החוצה מחוזקת ומנומקת. העם שלנו נרדף מאז הקונספציה שלו בערך ונשבר לנו לספוג את זה. למרות הכל אנחנו צריכים להיות ערים לזה, להבין את המשמעות של זה ולפעול בהתאם. הדוקטור הזה משיבא שהרגנו לנו 3 בנות ופצענו עוד 2 קשה, הבכי שלו בקו הטלפון גמר אותי. יש שם מלא משפחות שאיבדו הכל. איך אפשר להחלים מדבר כזה? איך אנחנו בתור עם שעבר שואה ורדיפות לא מצליח להפנים שאנחנו פועלים בשיטת הילד המוכה שהופך לאב מכה. סגרנו אותם בכלא הכי גדול בעולם ונתנו להם לתסוס. התסיסה הזאת מתפוצצת ואין מה לעשות נגדה, עד שלא נגיע להסכם מדיני, עד שלא נדבר נמשיך לחיות פה במציאות מסוייטת, אבל כזו שיש בה איזון. אנחנו פגועי חרדה, לא? בוא נגרום גם להם לפחד.