שבויים בקונספט-יעל ארליך / צילום-מיכל אור-עד

די! נמאסתם. תסלחו לי כולכם, או לפחות מי מכם שמתיימרים לכתוב על החוויות שעובר גלעד שליט בשבי. על המחשבות שלו, המשפחה שלו. אין לי בעיה עם העיסוק בנושא באופן כללי, אבל לעזאזל, מאיפה היוהרה לכתוב מחשבות של חייל שבוי, של משפחה שבויה?מי מאיתנו לא מרגיש שבוי לפעמים? שבוי במחשבותיו, ד' אמותיו? שבוי בעולם היצירה הפכפך שאנו בתור מעצבים חיים בתוכו? נו, אתם יודעים, ההרגשה הזאת, שדוחקים אתכם לפינה, שאין לאן לברוח, שהלחץ הולך וגובר. יש אנשים שמעבירים חיים שלמים בתחושה של שבי, מחנק ואובדן חושים. יש כאלה שלא מוצאים את הדרך שלהם החוצה. יש שמתרגלים נשימות עמוקות, מחסלים ג'וינטים, עושים יוגה. אבל איך באמת אפשר להשוות? איך אפשר אפילו להתחיל ולדמיין את הסיטואציה?אז די, תרדו מהעץ. אם אתם רוצים לדבר על הפחד שלכם, המחשבות שלכם על שבי, אדרבא. אבל למה להשליך את החששות המעוצבות האלו על גלעד שליט? מה הוא עשה לכם רע? אל תשכחו שהעיתון הזה עוסק קודם כל בגלעד שליט ואחר כך בנו. העיתון אמור לתת במה לדעותינו וכל מי שמפליג בדעותיו רחוק יותר, הרי זה משובח, אבל אל תשכחו שלא אנחנו חקוקים על דיגלו של עיתון זה, ופרוייקט הגמר היחידי שעומד בפני שליט הוא להישאר בחיים בחתיכה אחת ואולי גם לשמור על מה שנותר משפיותו.