חלום / ליעד וינקלר

דמיינתי שאני, אביבה ונעם נכנסים לעזה, עם מליון צלמים ואנשי תקשורת מהעולם, החלטנו לקחת את הדברים לידיים, לא מחכים יותר, נמאס לחכות!
אף אחד לא עוצר אותנו או יורה בנו כי יש המון צלמים, החמאסניקים האמת די בשוק מזה שאנחנו שם ולא ככ יודעים איך לאכול את זה.
אנחנו נכנסים בית בית, וצועקים גלעד, גלעד, שומע?
נראה לי שיש לי ייסורי מצפון שאני לא עושה כלום, אפילו למשמרות מחאה אני לא מגיע, עלק "ערבים זה לזה" בפעם הראשונה שנכנסתי לאתר שלך זה היה כדי לקבל רקע בשביל העיתון הזה שגם אותו אין סיכוי שהייתי עושה אם זה לא היה חלק מהלימודים.

סליחה.