יש בי שיר / עמי נבו

יש בי שיר,
הוא עולה מחיוכה של אימי,

מזכרון רגעים שמחים, צבעים של רגעים שהיו חיים בי,
צבעים שנדחקו בין שכבות של שחור,

שכבה אחת של שחור על כל לילה כאן
לילה ועוד לילה,
לילה,
לילה,
שחור ועוד שחור,
שחור,
שחור,

עוד ועוד,
יותר ויותר,
שחור,

עמוק ואטום
ומלילה ללילה
צונחים הזכרונות למצולות,
ואיתם גם צבעם וריחם
חיוכם,

הם צונחים
אל מעבר לקווי האויב,
אל מצולות השחור,
לתוך אפלה אחת גדולה,

יש בי שיר,
הוא עולה מחיוכה של אימי.