גלעד שליט. שם אחד, אלף קונוטציות, אפס עניין. וואלה, שומדבר לא עושה לי הנושא הזה מרוב שטחנו לי אותו בתקשורת. המדינה הזאת כל כך משוגעת, כמות הטרגדיות הבלתי נתפסות שמתרחשות פה על בסיס יומיומי כל כך תכופה, שעוד שבוי לא מזיז לי ת’ביצה. ואולי זה נורא שבגליון שמוקדש לגלעד שליט כותב מישהו שהנושא הזה עובר לידו, אבל אני לא לבד. והאמת היא שהנושא בכלל לא עובר לידי, פשוט נמאס לי מהסחבת הממשלתית והצבאית שגרמה לשבי שלו להיות כל כך ארוך. כ”כ נמאס לי שהפסקתי להתעניין.בעולם מושלם, עם כזה חוסר תפקוד של המערכת הבטחונית, היו מוציאים את פעולות החילוץ לשוק החופשי, למכרז של שכירי חרב. כמה מיליונים והם היו מוציאים אותו מהחושה בעזה תוך 10 דקות. אבל לא. לא מוציאים, לא שכירי חרב, הוא תקוע שם פאקין 3 שנים, מגדל זקן ומנגב חומוס עם שאהידים. מו”מ תקוע, ציבור מיואש , נאומים חסרי תכלית ובינתיים משפחות שלמות נרצחות, ילדים נזרקים למצולות הירקון וגלעד שליט עדיין כלוא באותה רצועה צרה. כלום לא משתנה במצבו, והכלום הזה חייב לעבור ליד כדי שאפשר יהיה להמשיך לחיות כאן. כדי לא להתחרפן מכמה שכלום לא עובד במדינה הזאת כמו שצריך. מי יודע בכלל אם הוא חי או מת. בזמן שהציבור מארגן עצרות לשחרורו בהחלט ייתכן שגופתו המבותרת נרקבת באיזה מרתף, ממתינה ל 1500 אסירים בטחוניים בתמורה לעצמותיו. אף אחד, בתכל’ס, לא יודע כלום.
1 comment:
זה נכון, הכל פה לא נורמלי, ומה שנורא שזאת השיגרה שלנו
Post a Comment