פנקס גיוס/ שני וייס

אתם זוכרים את יום הגיוס שלכם? בני 18 בערך, לרוב חדורי מוטיבציה להפוך לחלק אמיתי מהמדינה הזאת ולהתגאות, ומצד שני לעבור עוד נקודה במסלול חיינו הידוע מראש..כשעולים לבד על האוטובוס, מזועזעים לגמרי, ממשיכים בנסיעה הזויה עם עוד 50 פרצופים, שאף אחד מהם לא נראה כמו אחד שמתאים לתחילתה של ידידות מופלאה, ונגררים לשרשרת חיול אינסופית שכוללת מדידת מדים דוקרים, חתימה על קיטבג מלא בציוד תמוה, קבלת חיסונים ופנקס שבי, אתה מרגיש בקייטנה. אחרי השוֹק בדרך כלל יש צחוקים.
אני בטוחה שאף אחד לא חושב יותר מדי בשלב הזה. עד שההלם מתפוגג אתה עומד כבר 5 שעות לחוץ באיזה מגדל מחזיק נשק וחושב בעיקר על שינה, או ששוב נכנס להלם. אז את הפנקס שבי שקיבלנו לפני כמה שעות כבר מזמן שכחנו. הוא נמצא באיזה כיס איפשהו עד שיהפוך לזן חדש ונימוח של נייר כתוצאה ממיליון כביסות שהוא יעבור בטעות שוב ושוב..מי בכלל לוקח ברצינות את כל הדברים שמקבלים בגיוס? מי עוצר לחשוב מה עומד מאחורי הנייר הזה? כמעט כמו בכל מקרה, אנחנו מקבלים הכול כמובן מאליו. מה אנחנו מבינים? הרי, מי מסוגל לדמיין לעצמו שיש מצב שהוא יכול להיות בשבי. שבי. זאת מילה ישנה כזאת, ממלחמת יום כיפור. רון ארד. זה אף פעם לא נגמר טוב. ובכל זאת הצמידו לנייר הזה את המילה שבי. אז כנראה שהוא שווה כמה דקות של מחשבה.בנייר הזה כתובים השם שלכם, של אבא שלכם, איזה חיסונים קיבלתם, מספרי זיהוי, כמה מילים בצרפתית וארבעה סעיפי הוראות. אמנם יבש אבל יש בזה קצת נחמה כי זה מרגיש שחשבו עליך, שמישהו לקח אחריות כשהכין את הנייר הזה לצד תכנית מילוט למקרה ו... אבל מה שהנייר הזה באמת אומר, זה שברגע שתצטרך להשתמש בו, אתה כבר לא תהיה בן אדם אלא תמצות של כמה משפטים וזהו. כאן נגמר החלק של צה"ל. בהצלחה. כשיבוא הרגע, המשפטים האלה זה כל מה שתהיה וזה לא שווה הרבה. כי מאותו הרגע תהפוך לכלי בידי ממשלות ומחבלים, בידי סיסמאות ונאומים, בידי פעילים או אדישים.
גלעד שליט הוא חייל צה"ל. גם הוא קיבל פנקס שבי. וכמונו, גם הוא לא תיאר לעצמו, שאת השנים היפות של החיים שלו הוא יחווה כשבוי. שבוי 884 ימים ועוד כל כך קרוב. אז בואו ניקח את הכמה משפטים שהוא ונהפוך אותו בחזרה לבן אדם. בואו נחזיר אותו הביתה ונגן עליו מהמלחמות הפוליטיות שלהן הוא קורבן ובגללן הוא עוד שם. אין דרך אחרת, אתם יודעים שלא.